אליהו גבאי, שלקח על עצמו משימה להעביר את מסורת הפיוט היהודית לדורות הבאים, משוכנע שבסופו של דבר הפיוטים ישרדו הרבה אחרי שלהיטי הפופ העכשוויים יישכחו
“הדבר היחיד שיכול לחבר בין סבא, בן, ונכד הוא הפיוט”, אומר אליהו גבאי, מחבר הספר “חיבת הפיוט”, שמעלה על נס את הפיוטים כבר שנים רבות. “אתה זוכר את ‘החיים שלנו תותים’ של חנן בן ארי?” הוא שואל, “כשהשיר יצא כולם שמעו אותו, ואחרי שנה זה נגמר. אבל הפיוטים נשארים ומחברים בין הדורות. ליד שולחן השבת יושבים סבא, בן ונכד, שרים פיוטים ומעבירים אותם הלאה”.
גבאי ישיק הערב (יום א’) בירושלים את ספרו, באירוע מיוחד שבו ישתתפו וישירו מספר אמנים, ביניהם אביהו מדינה ויהורם גאון. “אצל הספרדים יש פיוט לכל אירוע, כי גדולי ישראל לאורך הדורות, מעבר להגות הלימודית, השאירו גם פיוטים לחגים ולשמחות”, הוא מסביר. “יש פיוטים נפרדים לברית, לבר מצווה, לחתונה – ולכל חג יש פיוטים משלו”.
גבאי נולד בבגדד ב-1943, וב-1951 המשפחה עלתה לארץ והגיעה למעברת העולים בפרדס חנה. “מהעושר שבו חיינו בעיראק, נפלנו לעוני ולאוהלים שמתמוטטים במעברה. הפיוטים נתנו לנו את הגיבוש המשפחתי, נתנו אווירה טובה, ופחות שמנו לב לבעיות”, הוא מספר.
בבגרותו ניהל קריירה ארוכה בתחום החינוך, בתחילה כמורה, ובהמשך כמנהל בית ספר וכמפקח בכיר במשרד החינוך. מעבר לכך הוא גם ניהל קריירה פוליטית – גבאי שימש כחבר כנסת מטעם המפד”ל, היה סגן ראש עיריית ירושלים ואף זכה בתואר “יקיר ירושלים”.
ב-1982 החליט להקים את תנועת “חיבה”, שנועדה לחזק את הקשר של העם היהודי למורשת, ולפני תשע שנים יזם את פתיחת “מרכז חיבה” בירושלים. “לאורך כל השנים אנחנו עורכים סמינרים, ימי עיון ושבתות שירה ופיוט”, לדבריו.
מה השתנה במהלך השנים? “בהתחלה שיווקנו קלטות ואחר כך תקליטורים עם פיוטים, אבל היו כאלה שהתייחסו לזה בזלזול. היו כאלה שחשבו שזה כמו השיר ‘חנה’לה התבלבלה’, כלומר, מוזיקה מזרחית כמו של ‘זמרי הקסטות’. עם השנים רבים למדו לכבד ולהעריך את הפיוטים וגם אנחנו התקדמנו מבחינה טכנולוגית. כבר בשנת 2000 הקמנו אתר אינטרנט שמכיל רשימות פיוטים עם פירושים והקלטות מוזיקליות לכל פיוט בביצוע פייטני חיבה ופייטנים ידועים.
לאורך השנים גם הדפסנו כ-100 אלף ספרוני פיוטים ועלוני ‘חיבה יתרה’ שעסקו במנהגי עדות ישראל ובשימור המורשת, וכעת אנו משיקים את הספר ‘חיבת הפיוט’ שבו ריכזנו כ-200 פיוטים חשובים, עם הסברים וגם קוד QR כך שצעירים יוכלו לסרוק, להיכנס לקישור ולהקשיב”.
בין ספרד לתימן
אחד האמנים המוכרים והאהובים שישתתפו באירוע הערב הוא אביהו מדינה. בשנה שעברה הוא זכה בפרס ישראל לזמר עברי, והקיץ יחגוג יום הולדת 75. החיבור שלו למוזיקה יהודית החל כילד בבית הכנסת.
“שם המשפחה שלי הוא מדינה, כי המקור של המשפחה הוא מדינה דל קמפו בספרד. אחרי גירוש יהודי ספרד המשפחה הגיעה לאיזמיר שבטורקיה, בהמשך עברה למצרים, והרב שלמה מדינה היה רב קהילה”, מספר המוזיקאי והיוצר הוותיק. “אחרי שהטורקים כבשו את מצרים ותימן, לקחו את נכדו של מנהיג הקהילה, שגם הוא נקרא הרב שלמה מדינה, להיות רב בעיר צנעא בתימן. למרות שנחשבנו תימנים, הניגון הספרדי תמיד היה קיים במשפחה”.
אחרי שירות צבאי קרבי, מדינה החל לעבוד בתחום השיפוצים. הוא לא תכנן להיות זמר, אבל כתב והלחין שירים וגם שיתף פעולה עם חבר הילדות שלו, אורי שבח, שהיה זמר מצליח. בפסטיבל הזמר המזרחי בשנת 1971 ביצע שבח את “עונג שבת” שחיבר מדינה. השניים המשיכו בקשר המוזיקלי, ובתחרות של 1974 זכה שבח במקום הראשון עם “ארץ אהובה”, שחיבר חבר הילדות שלו.
“אבא שלי, אהרן לוי מדינה ז”ל, היה חבר טוב של יחיאל שבח, אבא של אורי. האבות שלנו שימשו כחזנים בבית כנסת בחולון. מכיוון שהתפילה אצל התימנים מסתיימת מוקדם, אחרי זה היינו הולכים לבית הכנסת המרכזי כדי לשמוע חזנות אשכנזית. כשבגרנו, אורי היה זמר ואני עבדתי בשיפוצים והרווחתי יפה, אבל אז הוא גרר אותי לענף היהלומים שהיה אז בשיא הצלחתו”.
למה יהלומים? “הייתי כותב ומלחין לו ואז היו מקליטים, אבל שעות העבודה שלי בשיפוצים התנגשו עם שעות ההקלטה. יום אחד אורי אמר לי: ‘בוא תלמד על יהלומים – תעבוד מתי שאתה רוצה, כמה שאתה רוצה, ונוכל לשבת באולפן ולהקליט’. אז למדתי והתחלתי ללטש, העסק התקדם והיו לי פועלים. עשיתי בחוכמה, לא בזבזתי כסף, עד שבגיל 39 כבר לא הייתי צריך לעבוד יותר – יצאתי לפנסיה ומאז אני עוסק רק במוזיקה”.
את אלבום הסולו הראשון שלו הוציא מדינה רק ב-1990, כשהיה בן 42, אבל מהר מאוד הפך לזמר מוכר ואהוב בזכות שלל שירים שהפכו נכס צאן ברזל, ובהם “שבחי ירושלים”, “ברכנו”, “אל תשליכני לעת זקנה” ועוד. חלק מההצלחה שלו הייתה גם בזכות שירים שלו שביצעו זמרים אחרים, מהמצליחים ביותר באותן שנים, כולל זוהר ארגוב, חיים משה, ציון גולן, בעז שרעבי, שימי תבורי, אלי לוזון, חיים משה, ישי לוי ועוד.
המוזיקה האמונית כעניין רווחי
החיבור למיזם הפיוט של תנועת חיבה היה מתבקש – לאורך השנים מדינה נחשב לאחד הקולות הבולטים שקראו לממסד ולתקשורת להפסיק להתייחס למוזיקה שיוצרים ומבצעים בני עדות המזרח כ”מוזיקה מזרחית”. לטענתו, יש לראות את המוזיקה הזו כחלק בלתי נפרד מהתרבות הישראלית הכללית.
איך אתה מסביר את המהפכה של השנים האחרונות, שבמסגרתה עוד ועוד זמרים חוזרים למקורות היהודיים ומשלבים אותם בשירים? “בתקשורת לא הבליטו את המוזיקה הזו, אבל הקהל אהב את זה וביקש את זה. אלה שעוסקים במוזיקה ראו שזה מצליח גם מבחינה כלכלית, ולכן יש כבר לא מעט אמנים שאומרים לעצמם: ‘אם זה כלכלי, למה שלא נצרף את זה לרפרטואר’. ככה נולדו בשנים האחרונות הרבה שירים שיש להם שירים שורשים בדת היהודית”.
למה חשוב בעיניך לקדם את הפיוט? “הפיוט והמוזיקה הזו שמחוברת ליהדות, מחברת אותך למקום שבו אתה נמצא, למטלות ולמטרות שיש עלינו כעם היהודי”.
