Facebook
Twitter
Email
WhatsApp
באנר עם צבא

יופיטר | 17/01/2024-18/01/2024 | 20:00 | מוזיאון תל אביב ידיעה לעיתונות – התזמורת הקאמרית הישראלית

ענת שרון, 16/01/2024, צילום: Takao Komaru | Martijn Gijsbertsen

מנצח: כריסטוף פופן | סולנים: ניק באאר, כינור | מיכאל וולפה, פסנתר
17-16 בינואר 2024 | 20:00 | מוזיאון תל-אביב
מיכאל וולפה | רפסודיה על נושאים של דבוז’ק (בכורה עולמית)
רוברט שומן | קונצ׳רטו לכינור ברה מינור
וולפגנג אמדאוס מוצרט | סימפוניה מס’ 41 בדו מז’ור ק’ 551 (“יופיטר”)
המנצח כריסטוף פופן (Poppen, נ’ 1956) מופיע תכופות כמנצח אורח בסימפונית הגרמנית של ברלין, בשטאטסקפֶּלֶה דרזדן, בפילהרמונית של רדיו צרפת, בפילהרמונית החדשה של יפן, בסימפונית הווינאית, בתזמורות הסימפוניות של במברג, של דטרויט, של אינדיאנפוליס, של סאו פאולו ושל סינגפור, בקמרטה זלצבורג, בביאנלה בוונציה, בסינפונייטה של הונג קונג (כמנצח-אורח ראשי) ובקאמרית של קלן (כמנצח ראשי). כן ניצח על הסימפונית בילקנט (אנקרה), על האופרה הלאומית הוולשית, על הפילהרמונית של סיאול, על תזמורת רֶזידנטי (האג), על הפילהרמונית של הולנד, על הפילהרמונית של הרדיו הגרמני סארבּרוּקן קייזרסלאוטרן, על התזמורת הארצית של אתונה ועל תזמורות קאמריות בישראל. כיהן כמנהל האמנותי של הקאמרית של מינכן (2006-1995), של הסימפונית של רדיו סארבריקן (מ-2006), של הפילהרמונית של הרדיו הגרמני סארבּרוּקן קייזרסלאוטרן (2011-2007), של תחרות המוזיקה הבינלאומית ARD (2005-2001) וכיום של הפסטיבל הבינלאומי למוזיקה במַרווָאוּ (פורטוגל). תוכניות הקונצרטים הייחודיות שערך כוללות יצירות של מוזיקה עכשווית, בהן שהוזמנו במיוחד. כמנצח אופרה הופיע בתיאטרון Aalto באֶסֶן, בשטאטסאופר בשטוטגרט, בתיאטרון קרלו פליצ’ה בגנואה, באופרה של פרנקפורט, עם להקת האופרה RuhrTriennale בגֶלזֶנקירכֶן (גרמניה) ובאופרה של קלן (בגרסה קונצרטנטית). כיהן כפרופסור לכינור ולמוזיקה קאמרית בבית הספר הגבוה למוזיקה בדטמולד ובהמשך בבית הספר הגבוה למוזיקה הַנס אייזלר בברלין, שם כיהן גם כנשיא (2000-1996). כיהן כמנהל האמנותי של. מאז 2003 מכהן כפרופסור לכינור ולמוזיקה קאמרית בבית הספר הגבוה למוזיקה ולתיאטרון במינכן. בשנת 2019 ייסד את האקדמיה הבינלאומית למוזיקה, לאמנויות ולמדע במרוואו (פורטוגל).
הכנר ההולנדי ניק באאר (Baar, נ’ 1991) הופיע לראשונה כסולן בגיל 16 עם הפילהרמונית של רוטרדם. מאז הופיע תכופות עם תזמורות נודעות, בהן הפילהרמונית של הרדיו הגרמני סארבּרוּקן, הקאמרית של הקונצרטחבאו, הפילהרמונית של רדיו האג ותזמורת רזידנטי בהאג, באולמות חשובים, בהם הגוונדהאוס בלייפציג, הקונצרטחבאו באמסטרדם, הפילהרמוני בברלין, המרכז האוריינטלי בשנחאי וגסטייג במינכן. לאחרונה הופיע כסולן עם הפילהרמונית של רוטרדם (בשלושה קונצרטים ב-Doelen ברוטרדם ובקונצרט בקונצרטחבאו באמסטרדם), עם הפילהרמונית הגרמנית סארברוקן, עם האקדמיה הקאמרית הגרמנית נוֹייס ועם הפילהרמונית של פורפּוֹמֶרן. ב-2021 סייר ברחבי אירופה עם התזמורת הקאמרית של הקונצרטחבאו ובאוגוסט 2022 הקליט עימה בחברת Channel Classics / Outhere Music תקליטור שקיבל ביקורות חיוביות מאוד. באאר מנגן גם מוזיקה קאמרית ומתארח תדיר בפסטיבלים, בהם דֶלפט (הולנד), מַרווָאוּ (פורטוגל) ומקלנבורג-פורפּוֹמֶרן (גרמניה). הוא מופיע בקביעות ברסיטלים עם הפסנתרן האמריקני בן קים (Kim), בין היתר בקונצרטחבאו באמסטרדם, בגסטייג במינכן, בקונצרטהאוס בברלין (בשידור חי ב-BR-Klassik) ובפילהרמוני של אסן. ב-2018 הקליטו בחברת Avrotros Klassiek. לאחרונה הופיע עם הכנרת ההולנדית איזבל ואן קאולן (van Keulen) וברסיטל עם הפסנתרן כריסטיאן בזוידֶנהאוט (Bezuidenhout) בקונצרטחבאו ובוורֶדֶנבורג. מרבה לנגן את יצירותיו לכינור של שומן. השנה הקליט את שלוש הסונטות לכינור ולפסנתר בחברת Channel Classics / Outhere Music, תקליטור שזכה בציון המרבי במגזינים למוזיקה. באאר זכה בתחרויות רבות, בהן בפרס הראשון בתחרות המלכה כריסטינה (2010), בתחרות הבינלאומית “סולו באך” (לונדון, 2012) ובתחרות אוסקר באק (הולנד, 2018). כן קיבל את פרס גרומֶק בפסטיבל קרונברג בגרמניה ואת פרס Kersjes (2015). בוגר בהצטיינות מן הקונסרבטוריון המלכותי בהאג בהדרכת מירֵי ואן דר וארט ופיטר ברונט. המשיך את לימודיו בבית הספר הגבוה למוזיקה הַנס אייזלר בברלין אצל פרופ’ סטפן פיקארד וסיים תואר שני בהצטיינות. מ-2016 למד במינכן אצל פרופ’ כריסטוף פופן והשתלם אצל הכנרת מיהאלָה מרטין ואצל הצ’לן אנֶר ביילסמה. כיום מתגורר בברלין. מנגן על כינור “אֶקס ווֹרְנבאום” שנבנה על ידי קרלו ברגונזי בקרמונה ב-1729, בהשאלה מקרן Tjardus Greidanus באמסטרדם.
מיכאל ווֹלפֶּה (נ’ 1960), מוזיקאי יוצר ואיש חינוך, זכה בפרס אקו”ם על מפעל חיים (2009) ובפרס רוזנבלום לאמנויות הבמה של עיריית תל-אביב (2010) על מכלול עבודתו כמנהל אמנותי וכיוצר. כן  זכה פעמיים בפרס ראש הממשלה למלחינים (1997, 2013) ובפרס שרת התרבות על שם יצחק נבון על תרומתו לטיפוח התרבות היהודית והישראלית (2018). כיהן כמנהלו האמנותי של חג המוזיקה הישראלית (2012-2007) וכמנצח ראשי ומנהל אמנותי של התזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד (2016-2015). מאז 1998 מוביל את פסטיבל “צלילים במדבר” שייסד בקיבוץ שדה בוקר, המוקדש למוזיקה ישראלית על כל גווניה וסגנונותיה. ממייסדי פסטיבל “פסנתרים” בתיאטרון ירושלים (2013) ומכהן כמנהלו האמנותי.  מיצירותיו בשנים האחרונות: 3 אורטוריות קהילתיות המוקדשות לשירת תור הזהב של ספרד; סונטות לשני כלי נגינה, בהן “סונטת רוק” לקונטרבס ולפסנתר, “סונטה אנדלוסית” למנדולינה ולגיטרה ו”סונטה ים תיכונית” לשני פסנתרים (בוצעו בבכורה בפסטיבל “צלילים במדבר” ועל במות נוספות בארץ ובעולם); “פתיחה לזכרו של גיבור” לציון 250 שנה להולדת בטהובן (2020, הבכורה בסימפונט רעננה בניצוח עומר מאיר וֶלבר); הסימפוניה “שיר פרידה” (2021); “וריאציות אנדלוסיות על נושא של מוצרט” לפסנתר ולתזמורת (2021); “פנטזיה כורלית” לפסנתר, למקהלה, לסולנים ולתזמורת למילות משוררים שונים (2023, בוצעה בערב יום העצמאות בתזמורת הסימפונית ירושלים בניצוח סטיבן סלואן); “שיירה שלי” לאנסמבל קאמרי (2023) במלאת 100 שנה להולדת המשורר נתן יונתן, בעבור אנסמבל “מיתר” ואנסמבל “טרמולו”; האורטוריה “דמותה” (2023) – מחזור שירים לזמרת, למקהלה ולתזמורת על פי לחנים של מרדכי זעירא לשירי רחל (הבכורה עם סימפונט רעננה בניצוח עומר אריאלי בפסטיבל “צלילים במדבר” בחנוכה). בעשור האחרון קשור עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית כמלחין וכמנחה. שתיים מיצירותיו בוצעו בה בניצוח עומר מאיר וֶלבר והוקלטו: בכורת הפואמה השביעית “התרת נדרים” בעונת 2014-2013, ובעונה שאחריה שובצה הפואמה השנייה, “התנים חזרו”, בגרסה חדשה לתזמורת גדולה, בתוכנית התזמורת בפסטיבל דרזדן. מכהן כפרופסור באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים ומלמד במוסדות חינוך בירושלים וברמת הנגב, בהם התיכון הישראלי למדעים ולאמנויות (יאס”א), התיכון לחינוך סביבתי והמכללה למוזיקה במצפה רמון. למד קומפוזיציה באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים ובאוניברסיטת קיימברידג’ באנגליה והשלים דוקטורט במחלקה למוזיקולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. חבר קיבוץ שדה בוקר.
מיכאל וולפה
(נ’ 1960)
רפסודיה על נושאים של דבוז’ק (2023)
בכורה עולמית
(כ-14 דקות)
מדברי המלחין על יצירתו: יצירה זו היא בעצם הרחבה של יצירה קצרה יותר שנכתבה לפסנתר ולתזמורת אנדלוסית. היצירה מבוססת על כמה מנגינות עממיות: שתיים מהן מופיעות ביצירותיו של המלחין הצ’כי אנטונין דבוז’ק ואחת לקוחה מהפיוט “יגדל אלוהים חי” בנוסח יהדות לוב, שמקור הלחן שלו כנראה גם הוא ממרכז אירופה. לאלו מתווספות מנגינות משלי, והכול נרקם למעשה מרכבה שבו מנגן הפסנתר תפקיד שחלקו כתוב וחלקו מאולתר. ביצירה ביקשתי לתת ביטוי לאהבתי הגדולה ללחן העממי ולקשר העמוק שיש לי למוזיקה המגיעה מאזור זה של בוהמיה ומורביה, שנולדו בו מלחינים גדולים כמו בדז’יך סמטנה, אנטונין דבוז’ק וגוסטב מאהלר. משהו מהאופי המלודי הייחודי לאזור זה השפיע עמוקות על המוזיקה שלהם, ודרכם הגיע גם למוזיקה של ארצי, הן בזמר העברי הן במוזיקה האמנותית. למותר לציין שגם הלחן של ההמנון הלאומי שלנו מגיע ממחוזות אלו. המנגינה המרכזית הפותחת את היצירה, מעין ניגון ספק חסידי ספק אנדלוסי, משתלבת עם נושא מתוך הקונצ’רטו לפסנתר של דבוז’ק. בהמשך מופיעה גם מנגינת אחד מהמחולות הסלבוניים של דבוז’ק. זו משתלבת במנגינה משלי המביאה לידי ביטוי תחושות של עצב ואף כעס. מנגינה זו נולדה בשבועות האחרונים, בעקבות הימים הקשים שעוברים עלינו מאז אסון שמחת תורה. הפיוט היהודי המוצג לאחר מכן מעובד ברצף הולך וגואה של תפילה לטוב, כשלצידו משתלבות בהדרגה, במעשה מרכבה רב-קולי, שאר המנגינות שכבר נשמעו. היצירה מסתיימת בניגון הפותח, הפעם בחגיגיות ובתקווה.
רוברט שומן
(1856-1810)
קונצ’רטו לכינור ברה מינור
(כ-33 דקות)
שומן הלחין רק קונצ’רטו אחד לכינור (לצד קונצ’רטו אחד לפסנתר, ואחד לצ’לו וקונצ’רטו פחות מוּכר לארבע קרנות). הקונצ’רטו לכינור הולחן בדיסלדורף בסתיו 1853 בתוך 13 ימים בלבד בעבור הכנר יוזף יואכים (שבשבילו הולחן גם הקונצ’רטו של ברהמס). ביצוע הקונצ’רטו נדחה שוב ושוב עקב לוח הזמנים העמוס של שומן כמנצח, ויואכים מעולם לא ביצע אותו בפומבי. הוא אמנם השמיע אותו לשומן עם תזמורת החצר של הנובר, שם כיהן ככנר ראשי, אך לאחר אשפוזו של שומן בבית חולים לחולי נפש בפברואר 1854 ומותו ביולי 1856, חש יואכים שהיצירה קודרת מדי וגם אינה טובה דיה, וכי אולי נבעה מטירופו של המלחין. קלרה שומן וברהמס היו שותפים לדעה זו, ולא כללו אותה בהוצאה לאור של מכלול יצירותיו של שומן. כך נשמר קיומה בסוד לאורך כל המאה ה-19. עם זאת, בכרך משלים למהדורת יצירותיו של שומן פרסם ברהמס נושא בכותרת “הרעיון המוזיקלי האחרון של שומן”, ששומן החל להלחין עליו וריאציות בתחילת 1854 וטען כי הוכתב לו על ידי רוחותיהם של שוברט ומנדלסון. ברהמס עצמו הלחין סדרת וריאציות לפסנתר בארבע ידיים על הנושא הזה (אופ’ 23). זו למעשה המנגינה של הפרק האיטי של הקונצ’רטו לכינור. יואכים הפקיד את כתב היד של הקונצ’רטו בספרייה הממלכתית הפרוסית בברלין, וקבע בצוואתו כי אין לנגנו או לפרסמו בטרם ימלאו 100 שנים למות המלחין. אולם במרץ 1933, במהלך סיאנס בלונדון בהשתתפות שתיים מבנות אחייניתו של יואכים, האחיות הכנרות ההונגריות גֶ’לי ד’אראני ואדילה פצ’ירי, התקבל מסר מ”רוח” עם בקשה מד’אראני למצוא ולבצע יצירה עלומה של רוברט שומן שלא פורסמה. בעקבות סיאנס אחר טענה ד’אראני שרוחו של יואכים הפנתה אותה לספרייה הממלכתית הפרוסית בברלין. רק בשנת 1937 שלחה הוצאת שוט (Schott) ממיינץ עותק של הפרטיטורה לכנר יהודי מנוחין בבקשה לחוות דעתו. הוא ניגן את היצירה עם ליווי בפסנתר של אחותו, חפציבה מנוחין, ודיווח למנצח האמריקני יליד צרפת ולדימיר גוֹלְשמן שבספרות הרומנטית לכינור זו החוליה החסרה מבחינה היסטורית בין בטהובן לברהמס. הוא תכנן לבצע את הבכורה העולמית בסן פרנסיסקו, אך ד’אראני טענה לזכות ההופעה הראשונה על בסיס המסרים הרוחניים שקיבלה, שהביאו לאיתור היצירה. אלא שזכויות היוצרים העולמיות לקונצ’רטו היו בגרמניה, והממשלה הנאצית התעקשה שהבכורה העולמית תתבצע בידי גרמני. הכנר הווירטואוז גאורג קוּלֶנקַמפּף הכין את הפרטיטורה לנגינה יחד עם המלחין פול הינדמית, שהכין גם תמצית לכינור ולפסנתר (אף על פי שיצירותיו כבר נאסרו אז לביצוע בגרמניה), ועם המוזיקולוג גיאורג שוּנֶמן. כך היה זה קוּלנקמפף שביצע את הבכורה עם הפילהרמונית של ברלין ב-26 בנובמבר 1937 והקליט את הקונצ’רטו זמן קצר אחר כך. מנוחין ניגן את הבכורה האמריקנית בגרסה בליווי פסנתר עם פרגוסון וֶבסטר בקרנגי הול בניו יורק ב-6 בדצמבר 1937, ועם התזמורת הסימפונית של סנט לואיס בניצוחו של גולשמן ב-23 בדצמבר. ד’אראני ניגנה את הביצוע הראשון בלונדון עם התזמורת הסימפונית של ה-BBC באולם המלכה. לקראת הקלטתו את הקונצ’רטו ב-1988 חזר הכנר תומס צֶטמאייר לפרטיטורה המקורית של שומן ותיקן טעויות רבות שנפלו בגרסה שיצאה לאור. הקונצ’רטו נכלל בהדרגה ברפרטואר של כנרים, וכיום הוא מוכר כאחת מיצירותיו החשובות של שומן.
לקונצ’רטו מבנה מסורתי בשלושה פרקים, מהיר-איטי-מהיר.
1. In kruäftigem, nicht zu schnellem Tempo (בחוזקה, לא מדי מהר) – פרק בצורת סונטה הפותח במבוא תזמורתי, כמקובל בקונצ’רטו הקלאסי, עם ניגודים בין הנושא הראשון הסימפוני והעוצמתי לנושא השני המלטף ולחטיבה מהורהרת ומופנמת במרכז הפרק. בשונה מהמקובל, נעדרת מן הפרק קדנצה של הסולן.
2. Langsam (איטי) – מעין אינטרמצו לירי. הצליל מרוכך כשכלי הנשיפה, מלבד הבסון והחצוצרה, מושתקים. המעבר לפרק הבא ישיר, ללא הפסקה (attacca).
3. Lebhaft, doch nicht schnell (מלא חיים, אך לא מהיר) – פרק בצורת רונדו-סונטה, כשהחטיבה התזמורתית החוזרת היא בקצב ריקודי נמרץ של פולונז.
וולפגנג אמדאוס מוצרט
(1791-1756)
סימפוניה מס’ 41 בדו מז’ור ק’ 551 (“יופיטר”)
(כ-35 דקות)
שלוש הסימפוניות האחרונות של מוצרט (מתוך 41), השונות מאוד זו מזו, הולחנו בקיץ 1788. מזה שנתיים לא היה עוד ביקוש לקונצרטים למנויים שלו בווינה, הוא לא קיבל הזמנות להלחין יצירות חדשות, מספר התלמידות לפסנתר פחת ומצבו הכלכלי הדרדר. היו לכך כמה סיבות: הפעילות התרבותית בווינה פחתה מאוד עקב המלחמה עם טורקיה, שדלדלה את קופות האצילים. וינה עמדה כמה פעמים במצור של הצבא הטורקי ואצילים רבים שילחו את משפחותיהם אל מחוץ לעיר, לאחוזותיהם הכפריות. הם עצמם הצטרפו לגדודיהם. מוצרט, ששאף כל חייו להשיג משרה קבועה בשירותו של אציל, המבטיחה הכנסה קבועה, הצליח להתקיים בשנותיו הראשונות בווינה כמוזיקאי עצמאי. אלא שלעונת 1787-1786 נרשם רק מנוי אחד לסדרת הקונצרטים שלו. המוזיקה שלו נתפסה כמורכבת מדי לטעמם של האצילים ולא הייתה אהובה על משפחת הקיסר, שכידוע העדיף את סאליירי. האופרה “נישואי פיגארו” זכתה אומנם תחילה להצלחה, אך האצילים לא אהבו את המסר החברתי שעלה ממנה. בשנה שלאחר מכן זכתה גם האופרה “דון ג’ובאני” לתגובות מעורבות. ב-1787 מוּנה מוצרט סוף סוף למשרה בחצר הקיסר תחת הכותרת “מלחין קאמרי לחצר הקיסרית”, מינוי שנועד למנוע ממנו לעבור לפראג, שם היה תמיד פופולרי ומצליח. אך הייתה זו כותרת יותר מאשר משרה של ממש, והשכר היה עלוב. כל שנתבקש היה להלחין מוזיקה לריקודים לנשפי החצר. עקב מצבו הכלכלי הירוד הוא נאלץ לעבור לדירה זולה יותר, בפרבר מרוחק, ולחזר על פתחי חברים בבקשות להלוואות. באותה שנה נפטרה בתו תרזה בת ה-6 חודשים והוא שקע בדיכאון שהִקשה עליו ליצור. קיץ 1788 מצא אפוא את מוצרט במצב נפשי ירוד. ובכל זאת, במפתיע, בתוך שבעה שבועות בלבד הוא הלחין שלוש סימפוניות, הגדולות, המורכבות והמופתיות מכולן (מס’ 39, 40, 41). מוצרט הלחין תמיד רק על פי הזמנה ששכר בצידה (עם מקדמה!), או לאירוע מסוים או לתזמורת ספציפית, אך אין שום תיעוד על הזמנה כזאת לשלוש הסימפוניות האחרונות. הוא אמנם תכנן לקיים סדרה של קונצרטים למנויים בסתיו או בחורף של עונת 1789-1788 בקזינו החדש של וינה, אך אין כל עדות שקונצרטים אלו אכן התקיימו. עם זאת, במהלך מסעו לברלין באביב 1789 הוא ניצח על קונצרטים בדרזדן ובלייפציג שבוצעו בהם סימפוניות שלו (לפי התוכנייה בוצעה בדרזדן הסימפוניה האחרונה), ובמסע הקונצרטים שלו לפרנקפורט באוקטובר 1790 לרגל הכתרת הקיסר לאופולד השני צוינו בתוכניית הקונצרט החגיגי “סימפוניה גדולה” מאת מוצרט בתחילת הקונצרט וסימפוניה נוספת בסיומו (שלבסוף לא בוצעה עקב התארכות הקונצרט), ללא סימני זיהוי נוספים. סביר להניח שמוצרט התכוון להשמיע בהזדמנות זו של הצגתו לפני הקיסר החדש את מיטב יצירתו הסימפונית. שלוש הסימפוניות לא יצאו לאור בחייו, כך שגם מכך לא הייתה לו כל הכנסה, ומוצרט מעולם לא הזכיר אותן במכתביו. לעומת זאת ידוע שהוא ערך שינויים בתזמור והוסיף קלרינטים, עדות לכך שהוא כיוֵון לתזמורת ספציפית שהיו בה קלרינטים, כלי שעדיין לא היה מקובל בתזמורות רבות. גם מהירות הכתיבה מעידה על לחץ זמן לקראת מועד מסוים. תעלומה.
הסימפוניה האחרונה, מס’ 41, היא הארוכה והמורכבת ביותר שהלחין מוצרט. אולי לכן זכתה לכינוי “יופיטר” (ראש האלים במיתולוגיה הרומית), שניתן לה ככל הנראה על ידי האמרגן יוהן פטר סלומון לסדרת הקונצרטים שלו בלונדון. הסימפוניה עשירה בניגודים של הלכי רוח ומגיעה לשיאי מורכבות של כתיבה פוליפונית (רב-קולית). לאורך היצירה כולה שזור מוטיב בן ארבעה צלילים (דו-רה-פה-מי), שכבר הופיע בכתריסר מיצירותיו. תחילה הוא נסתר, אך בפרק האחרון הוא פותח את הפרק בגלוי ומשמש כנושא לפוגה שבמרכזו. לסימפוניה ארבעה פרקים.
1. Allegro vivace (מהיר ומלא חיים) – הפרק מתחיל בגלישה כלפי מעלה באוניסונו, רעיון מקובל אצל מוצרט בפתיחת יצירות חגיגיות, הנענה בעדינות בווריאנט של המוטיב. לפרק צורת סונטה המבוססת על נושאים מנוגדים באופיים: לנושא הראשון מקצב של מארש חגיגי, הנושא השני הלירי מנוגן בכלי הקשת בלבד, הנושא השלישי מצטט מנגינת אריה אופראית קלילה (ק’ 541) שתזכה לעיבוד בחטיבת הפיתוח, ונושא הסיום סוער.
2. Andante cantabile (נינוח וזמרתי) – גם לפרק זה צורת סונטה (ולא א-ב-א כמקובל). לנושא הראשון ולנושא השני המינורי נימה נואשת עם קריאות פתאומיות ואנחות, אך לנושא השלישי ולנושא הסיום נימה מנוחמת.
3. Menuetto: Allegretto (מנואט: מהיר למדי) – המנואט עשיר במהלכים כרומטיים ובנוי על ניגודי עוצמה. בטריו (החטיבה האמצעית) הניגוד הוא בין “שאלה” של כלי הנשיפה ומענה של כלי הקשת, עם הכרזה דרמטית של המוטיב בחציו השני.
4. Molto Allegro (מהיר מאוד) – בפרק זה עושה מוצרט שימוש בטכניקה הבארוקית של רב-קוליות חיקויית, כשבמרכזו פוגה מורכבת וכרומטית מאוד על נושא המוטיב, עם ארבעה נושאים נגדיים. העיבוד הפוליפוני המורכב מעיד על התעניינותו של מוצרט בשנותיו האחרונות בפוליפוניה הבארוקית בעקבות עיבודים מיצירות הנדל שהכין בעבור פטרונו הרוזן ואן סוויטן. לבד מן המוטיב הראשי שולט בפרק גם מוטיב של סולם יורד. גם כאן ניגודי העוצמה יוצרים דרמה וסערה.

 

שתפו את הכתבה

תגובות

{{ reviewsTotal }}{{ options.labels.singularReviewCountLabel }}
{{ reviewsTotal }}{{ options.labels.pluralReviewCountLabel }}
{{ options.labels.newReviewButton }}
{{ userData.canReview.message }}

כתבות נוספות

תזמורת המהפכה, בניהולם האמנותי של זהר שרון ורועי אופנהיים, העלתה בבכורה במסגרת ׳סדרת המהפכה׳ באופרה הישראלית את המופע ׳גרשווין – גרסת המהפכה׳

ט״ז באדר א׳ ה׳תשפ״ד – 25/02/2024

חוגגים את יום האישה הבינלאומי באירוע מפעים שיפעיל את כל החושים – סיור מרתק באולמות האבירים ובמצודה בעכו העתיקה, עם מופע מחול סוחף ומלא קצב

ט״ז באדר א׳ ה׳תשפ״ד – 25/02/2024

אנסמבל גולהא מתמחה במוזיקה הפרסית העממית והקלאסית, והוקם ב-2008 על ידי נגן הסנטור מנשה ששון, המוכר כחבר ותיק בלהקת הברירה הטבעית

י״ג באדר א׳ ה׳תשפ״ד – 22/02/2024

באר: “בעקבות המלחמה הקשה שאנו נמצאים בה כעת בחרתי לחזור שוב אל אותו טקסט מתוך תחושה אישית שהשיר יכול אולי להביא לידי ביטוי את תחושת החייל הבודד

י״ג באדר א׳ ה׳תשפ״ד – 22/02/2024

במשך שנה עקבו שתי יוצרות ישראליות אחר המתרחש בחדר המיון הגדול בישראל לחיות בית. זה מתחיל בשיגרה המוּכֶּרת מכל חדר-מיון “רגיל” – מטופל/ת במצב שדורש טיפול דחוף

י״ג באדר א׳ ה׳תשפ״ד – 22/02/2024

ביתן הדבש המקורי הוקם באמצע שנות ה-90, כחלק מהמוזיאון המספר את סיפורם של חלוצי העלייה השנייה והשלישית

י״א באדר א׳ ה׳תשפ״ד – 20/02/2024

עם שמעון סיבוני – זמר טנור שמשלב שירה אופראית עם שירה אנדלוסית וגבריאל אוחיון – מהשמות הבולטים והעכשוויים בקהילות היהודיות בצרפת ובמרוקו

י״א באדר א׳ ה׳תשפ״ד – 20/02/2024

מופעי “שעת אופרה” נועדו לקרב את עולם האופרה לילדים בגילאי 3 עד 8. כאשר נפגשים הילדים מקרוב עם דמויות מהאגדות המספרות את הסיפורים המוכרים והאהובים בשירה

י״א באדר א׳ ה׳תשפ״ד – 20/02/2024

בתערוכה רחבת ההיקף מוצגות עבודות אמנות, יצירה דוקומנטרית והיא מלווה במוזיקה ישראלית

י״א באדר א׳ ה׳תשפ״ד – 20/02/2024

שלמה שמחה, שם דבר בעולם המוזיקה היהודית, מוכר לנו מזה שנים כקול יחודי בעל עוצמות ורגש בלתי נגמר, שלמה ששיחרר לעולם מספר אלבומים, זוכה לקהל רב ותהודה רבה

י״א באדר א׳ ה׳תשפ״ד – 20/02/2024

טלי חולמת על משפחה מאושרת כמו שהייתה לה. היא וחברתה הטובה ביותר צליל מתכננות הפתעה במופע מרגש לכבוד יום העצמאות, שבו לטלי תפקיד ראשי

י״א באדר א׳ ה׳תשפ״ד – 20/02/2024

“אלזבת'” סדרת הבת של “האישה הטובה” * “מאטלוק” בכיכובה של זוכת האוסקר® קת’י בייטס * “הבלש מאיסטנבול” ההפקה הבינלאומית החדשה של פראמונט+

י״א באדר א׳ ה׳תשפ״ד – 20/02/2024

למעלה מ-10 מיליון מבקרים ביותר מחמישים ערים ברחבי העולם זכו לבקר בתערוכה הבינלאומית של Van Gogh ועכשיו גם בישראל!

ט׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד – 18/02/2024

תיעוד חי מרהיב ומרגש מתוך חופת ענק שהתקיימה בקיץ האחרון בישראל בהפקת ‘אבסולוט’, אותה מלווה תזמורת פילהרמונית בת 48 נגנים בניצוחו של מאסטרו בני לאופר

ט׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד – 18/02/2024

דויד לידר הוא משורר, הוגה דעות, נשוי ואב לשניים. מועמד לאומן בשחמט, לשעבר מבכירי שחקני הנוער בישראל. שירת כעוזר וכממלא מקום קצין תכנון ופיקוח ביחידת הבינוי של פיקוד מרכז

ט׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד – 18/02/2024

המנצח רוברטו פורֶס וֶסֶס (Forés Veses), יליד ולנסיה בספרד, זכה בתחרות הניצוח ע”ש יבגני סבֶטלנוב ובתחרות הבינלאומית למנצחי אופרה ע”ש לואיג’י מַנצ’ינֶלי

ה׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד – 14/02/2024

‘מאנא – כלי של אור’ העוסקת במושג “בית” ומקבלת בימים אלו משמעות מיוחדת ובמקביל פותחת הלהקה את ביתה לחיילים שחוו טראומה – חוות חוסן בכפר האמנות האקולוגי ורטיגו

ד׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד – 13/02/2024

לצד הלחימה המתמשכת והתקווה לשובם הביתה במהרה של החטופים, תיאטרון הסמטה מציג את לוח המופעים לחודש פברואר, עם שלל הצגות ומופעי ג’אז שלא תרצו לפספס

ד׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד – 13/02/2024

זהו גם סיפור אהבתם הסוער של ליאון ובלנקה קונפורטי במהלך מלחמת העולם השנייה מבוסס בחופשיות על סיפור אמיתי. לנגד עינינו נפרשים בספר החיים בבולגריה

ד׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד – 13/02/2024

ישי, בחור ישיבה בן 21, אוהב וחי מוזיקה, התחיל לכתוב בגיל 12 ולהלחין בגיל 14 ומאז לא מפסיק לנסות להעלות על הכתב את רחשי ליבו, ישי הוציא עד כה שישה סינגלים מעניינים

ד׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד – 13/02/2024

ברוכים הבאים לאתר "עולם התרבות"-אתר החדשות המרכזי לתרבות ואומנות יוצרת

הרשמו לאתר

שם פרטי*
שם משפחה*
אימייל*
טלפון
שם משתמש(באנגלית בלבד)*
סיסמא*
אימות סיסמא*
דילוג לתוכן