היוצר החרדי הצעיר והירושלמי דוד בן ארזה חבר למפיק ההיפ-הופ התל אביבי טהר שפי וביחד יצא להם שיר יפהפה בשם “תכלת ולבן” | ישבנו עם שניהם לראיון על ההיכרות, היצירה המפתיעה והמסר שהם רוצים להעביר | ואיך אביתר בנאי קשור?
דוד בן ארזה, בן 24, הוא אמן חרדי צעיר ומבטיח. באמתחתו יש כבר חמישה שירים ולאחרונה הוא פרסם את שירו “תכלת ולבן”. השיר הוא בלדה מרגשת שכבר בעטיפה פוגשים בכותרת משנה שלה: “שיר תפילה לבית”. אחרי חמישה שירים שהוא הפיק אצל הצמד החרדי איצי ברי ואלי קליין, ב’תכלת ולבן’ מגיעה בחירה מפתיעה.
מפיק היפ-הופ מתל אביב
“גדלתי בבית חרדי, אבל עם גוונים”, אומר בן ארזה לכיפה. “למדתי בישיבות חרדיות, אבל מידי פעם הייתי מסתובב בין ישיבות דתיות-לאומיות כמו שיח ועתניאל. בתקופה האחרונה אני בחיפוש, לומד ומתעסק בחומרים המוזיקליים שלי”.
כאמור, השיר מגיע אחרי חמישה שהפיקו אלי קליין ואיצי ברי, כשהאחרון הוא שכן של בן ארזה. ב’תכלת ולבן’ בחר בן ארזה בטהר שפי רפלד, יוצר ומפיק שמגיע מעולמות ההיפ-הופ. “יש שירים שמלכתחילה אני יודע שהם מתאימים לאנשים מסוימים”, אומר בן ארזה על הבחירה הלא-שגרתית דווקא בשיר שמכיל שורות כמו “שַׁבַּת בָּאָה לִקְרָאתֵנוּ”, “לֹא בָּלְתָה שִׂמְלָתֵנוּ” ו-“בַּיִת וּמִדְרָשׁ נִבְנֶה אֶת חֻרְבוֹתֵינוּ”.
ההיכרות בין טהר לדוד
טהר שפי רפלד, או בקיצור “טהר”, הוא זמר-יוצר, מלחין, מפיק ומעבד צעיר ומוכשר מתל אביב שכאמור מתעסק בעיקר בעולמות ההיפ-הופ והראפ. סיפור ההיכרות ביניהם מתחיל במדרשת זיו, מדרשה בירושלים, בה מלמד בין היתר הזמר אביתר בנאי. למרות ההיכרות במדרשה, טהר לא מגיע מעולמות דתיים וחוץ משמירת כשרות הוא מגדיר את עצמו כחילוני.
“הגעתי למדרשה כי היה לי חלום ללמוד תורה ולהיחשף ליהדות”, מספר טהר לכיפה. “אמרתי לעצמי בראש שאני לומד רק עם אביתר בנאי. יום אחד ראיתי בפייסבוק שהוא עושה סדנה בירושלים, וקפצתי על זה. שם הכרתי את דוד”.
בן ארזה הכיר את העבודה של טהר, אבל לא אותו. “במקרה הבנתי שזה טהר, ושאלתי אותו אם זה הוא הזמר והמפיק. הוא ענה לי שכן, וקבענו להיפגש”, הוא מספר. “הגעתי לגג שלו בתל אביב. השמעתי לו חומרים שלי, ואמרתי שיש לי שיר שאני חושב שיתאים להפקה שלו. הוא אהב, ברוך ה’, והוא הפיק לי את ‘תכלת ולבן'”.
סיפור השיר ‘תכלת ולבן’
“זה שיר תפילה לבית. כל מה שאנחנו מרגישים חמימות ומקום בתוכו, כל מה שאנחנו מתגעגעים אליו. הוא גם שיר שבת, על דרך ארוכה ושבורה, על החלום לנוח בארץ המשוגעת והמיוסרת שלנו ולאהוב בה”, כתב בן ארזה על השיר, וטהר נותן את נקודת המבט שלו: “בעיניי זה שיר על בית המקדש והר הבית, על הגלות שאנחנו נמצאים בה במדינה שלנו. אני אישית מתחבר לאמירה הזו, אמנם אנחנו בארץ אבל עדיין באווירה גלותית”.
הדיבורים המפתיעים הללו מפיו של טהר מפתיעים אותי, וכשאני שואל הוא מסביר: “אני לא מרגיש כל כך תל אביבי, למרות שאני פה כמה שנים. במקור אני בכלל ממושב. אני מאמין בלחבר את כולם, ובעיניי אנחנו מתעסקים הרבה בסטיילינג החיצוני ולא במהות. זאת המשימה שלי”.
הבחירה המוזיקלית בטהר
בן ארזה מרחיב על הבחירה דווקא בטהר למשימה של “תכלת ולבן”: “הבחירה בטהר הייתה כי ידעתי שאני לא רוצה ללכת לבנאלי. זה שיר עתיק במהותו, וטהר הצליח לתת לו טוויסט. אני אוהב חיבורים, והשילוב של הביטים והסאונדים האלקטרוניים נותן לו חיים חדשים. הייתי יכול ללכת לכיוון החרדי, וגם לכיוון העידן-רייכלי. בחרתי ללכת על ההפקה הזו ואני מאוד מרוצה. זה משהו שחיפשתי”.
טהר מסתכל על העניין מזווית אחרת. “בעיניי דווקא השיר הזה חדש ורלוונטי להיום בכל מובן. לגביי העבודה שלי והבחירה בהפקה אלקטרונית – אין פה מימד של בחירה. זה מה שיוצא לי מהידיים”, הוא מסכם יפה את העבודה שלו, ואולי את כל סיפור העבודה המשותפת הזו.
תכלת ולבן: מילים
שֶׁקֶט בַּגַּגּוֹת
אֲנָשִׁים קְטַנִּים בַּדֶּרֶךְ
אֶרֶץ, אַכְזָבוֹת
מִתְנַגֵּן לוֹ שִׁיר הֶרֶס
שֶׁבֶר, אֲנָחוֹת
אֲנָשִׁים נוֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ
מֶרֶד הַשְּׁקִיעוֹת
מִתְעוֹרֵר בְּדִיּוּק בָּעֶרֶב
זֶה יִתְבַּהֵר לְאַט
יַעֲלֶה אֶל מוּל עֵינֵינוּ
כְּשֶׁאֲנִי וְאַתְּ
שַׁבַּת
בָּאָה לִקְרָאתֵנוּ
תְּכֵלֶת וְלָבָן
לֹא בָּלְתָה שִׂמְלָתֵנוּ
בַּיִת וּמִדְרָשׁ
נִבְנֶה אֶת חֻרְבוֹתֵינוּ
שֶׁמֶשׁ בַּקְּצָווֹת
אֲנָשִׁים גְּדֵלִים בַּדֶּרֶךְ
אֶרֶץ, חֲרִישׁוֹת
תְּלָמִים זוֹרְעִים בַּהֶרֶס
שֶׁבֶר, יְגִיעוֹת
אֲנָשִׁים מוֹצְאִים אֶת הַדֶּרֶךְ
מֶרֶד הַשְּׁקִיעוֹת
מִתְרַפֵּק
כִּתְפֵי הָעֶרֶב
זֶה יִתְבַּהֵר לְאַט
יַעֲלֶה אֶל מוּל עֵינֵינוּ
כְּשֶׁאֲנִי וְאַתְּ
שַׁבַּת
בָּאָה לִקְרָאתֵנוּ
תְּכֵלֶת וְלָבָן
לֹא בָּלְתָה שִׂמְלָתֵנוּ
בַּיִת וּמִדְרָשׁ
נִבְנֶה אֶת חֻרְבוֹתֵינוּ
