Facebook
Twitter
Email
WhatsApp
באנר עם צבא

גרוסמן, דגל הגאווה והרשות הפלסטינית: “אנאפאזה” חזרה, מסעירה מתמיד

טל לוין, 16/11/2023, צילום: Ascaf

מאז שאוהד נהרין ולהקת בת שבע העלו אותו לראשונה עברו שלושה עשורים, וכעת, “אנאפאזה 2023″ הוא מופע מדויק ובשל בהרבה מגרסת המקור. החל מ”אחד מי יודע” האיקוני שפותח את המופע, ועד לקשב הקרוב והאינטימי לתנועותיו של כל רקדן. הכרטיסים לא זולים, אבל מדובר ב-90 דקות של התעלות רוח, של אמנות מעוררת מחשבה ושל מחול שכל אחד יכול ליהנות ממנו

נכון לכתיבת שורות אלה נותרו עוד כרטיסים ל”אנאפאזה 2023″, שיצר הכוריאוגרף אוהד נהרין ללהקת בת שבע. ואם אכן כך, טוב תעשו אם תעצרו הכול ותרכשו לכם אחד. כן, אלה לא כרטיסים זולים, אבל בין שלל הדברים שאנחנו מוציאים עליהם כסף בשגרה, זוהי חוויה נדירה, ולפי מה שההיסטוריה מלמדת גם כמעט חד-פעמית. שכן מאז שהפסיקה להציג, לפני יותר מ-20 שנה, לא רצה נהרין להעלות אותה שוב. אבל חשוב מכך, הגרסה הנוכחית שלה היא לא פחות מסעירה מהמקורית, ובעיקר מזוקקת ומדויקת ממנה. היא מקפלת בתוכה לא רק את הדנ”א של היצירה הנהרינית, אלא גם את הבשלות והבגרות שלה, כשהיא נקייה ממניירות ומכל רצון לייצר שואו.
אבל נתחיל בהתחלה תרתי משמע, קרי “אחד מי יודע” האיקוני, שפותח את היצירה. במקור הופיע “אחד מי יודע” בקיר, העבודה הראשונה שיצר נהרין לבת שבע ב-1990. על הבמה כיסאות בחצי גורן, ו-30 רקדנים לבושים חליפות וכובעים שחורים. בעיבוד שיצר אבי בללי מנקמת הטרקטור, מקבל כל מספר תנועה או רצף תנועות משל. כשמגיעים לעשרה דיבריא, מתפשטים הרקדנים – בכל פעם פריט אחד, ומשליכים אותו למרכז. אני מניחה שראיתי את הקטע הזה עשרות פעמים, ובכל זאת משהו בביצוע הנוכחי היה שונה – אולי בגלל מספר הרקדנים הגדול על הבמה (את “אנאפאזה” מבצעות שתי הלהקות של בת שבע), ואולי בזכות המתופף דני מקוב, שהשתתף גם בהפקה המקורית, והוסיף מוזיקה חיה. את הלמות התופים של מקוף אפשר היה להרגיש בכיסאות שרעדו. במובן מסוים זאת הייתה יריית הפתיחה לאחת התמות המרכזיות ב”אנאפאזה”, והיא שיתוף והזמנת הקהל פנימה, לתוך חווית הריקוד.
“אחד מי יודע” הוא קטע איקוני אחד מאוד מגוון רחב של סגמנטים לאורך העבודה. לאורך השנים חלקם נשלפו מ”אנאפאזה” לעבודות אחרות של נהרין, אבל אחרות נותרו כזיכרון רחוק ומתוק. בין אלה – דואט שבוצע על ידי רקדן ורקדנית (במקור שרון אייל), ומדמה מעין ריקוד חיזור נפלא ומלא הומור. גם קטע שביצע במקור יוסי יונגמן, ובו הוא מפעיל את הקהל, קיבל פה פרשנות חדשה ומשעשעת על ידי בילי ברי. לקראת הפינאלה צעדו הרקדנים באלכסון על הבמה, כשהם משיקים כל אחד שני בקבוקים גדולים (מהסוג שיש בברי מים) כמו חיילים באיזו תהלוכה צבאית. וכמובן, נהרין עצמו הופיע על הבמה, בשמלה האדומה המקורית, כשהוא מנגן ושר.
היכולת לראות את הקטעים הללו שוב חשפה את התהליך שעבר נהרין לא רק כיוצר אלא גם כמורה, וכמפתח של שפה תנועתית. אם בתחילת דרכו בבת שבע עוד היה דגש מאוד גדול על כך שכל רגל תימתח עד הסוף, וכל יבוצע במקסימום אנרגיה, “אנאפאזה 2023” לא עוסקת בלהרשים את הקהל. גם אם יש כאן לעיתים את אותן תנועות אין בביצוע שום דבר רהבתני או אמביציה לאחידות, אלא קשב קרוב ואינטימי לגרוב המיוחד של כל רקדן, שנותן את הפרשנות שלו לתנועה. במובן זה, כמעט בכל מקום שבו היה יכול המופע להפוך ל-Crowd pleaser, נהרין הצליח לחמוק מכך. הדוגמה הבולטת ביותר היא הפינאלה, שבו שולבה במקור שירה אופראית על הבמה, כשהרקדנים לבושים (על בגדי הגוף השחורים שלהם), בחצאיות צבעוניות, באיפור פנים בולט ובכובעים בשלל צבעים. ייתכן שבקרב הרקדנים אין זמר בקליבר של ארנון זלוטניק, שהיה בקאסט המקורי, הייתה חלק מהסיבות לכך, אבל לתחושתי זאת הייתה בחירה עמוקה בהרבה מזה – על רצון לנקות עודפים לא נחוצים מהפריים.
בכלל נעשתה כאן בחירה צנועה יותר של התלבושות לאורך המופע. הגם שגם לגרסה הנוכחית עיצבה את התלבושות רקפת לוי, הפלטה שנבחרה הייתה הרבה יותר כהה ועדינה. בוורסיה המקורית גם היו הרקדנים מורחים את עצמם בבוץ לפני המופע, כדי לשוות לעצמם מראה פראי יותר, מעין יצורים לא לגמרי אנושיים, בתוך עולם שאינו לגמרי אנושי. אבל “אנאפאזה 2023” עוסקת באנושי ובעיקר באנשים. בלטה במיוחד בהקשר הזה הבחירה להשמיע את קולו של הסופר דויד גרוסמן, מתוך שיחה שערך ב-2020, במרכז האקדמי שלם. קולו של גרוסמן נשמע על קטע שרקדה במקור אנה וייסמן (שגם מצולמת על אחד הפוסטרים המקוריים), ושהוקראו בו אז שמות של חברי הלהקה ורקדניה שהלכו לעולמם. פה דיבר גרוסמן על החיים בישראל, בין היתר על רקע האובדן האישי שלו, את בנו אורי שנהרג במלחמת לבנון השנייה. השקט בדיבור של גרוסמן היה קונטרה לדבריו המדויקים על החשיבות של הבית שלנו, של ישראל. ולמרות שהוקלט לפני המאבק נגד המהפכה המשפטית, נשמע גרוסמן בהקלטה כמו נביא מחד ופילוסוף מאידך – שמסביר מדוע ייאוש הוא לוקסוס שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו.
זה כמובן לא היה הקטע הפוליטי היחיד ב”אנאפאזה”, שגם בהופעתה בשנות ה-90 היו לא מעט אזכורים פוליטיים. נהרין בחר לייבא לתוך גרסת 2023 לא מעט קטעים מיצירות אחרות שלו, שהגיעו אחרי “אנאפאזה” – בהן “זינה”, “יאג”, “מקס” ו”ונצואלה”. הקטעים שנבחרו היו בחלקם דיבור עם המצב הנוכחי, אבל במידה רבה הראו כי המצב היום הוא גלגול של תהליכים ארוכי שנים. בפינאלה למשל עלו הרקדנים עם דגלים של מדינות רבות, כולל ישראל, הרשות הפלסטינית וגם דגל הגאווה. אלה הפכו עד מהרה לכלי נשק, שבהם משתמשים לא רק להצליף אלא גם להרוג. אחד הרקדנים הושכב על הרצפה, ועליו ערמו הרקדנים את הדגלים שלהם בזה אחר זה, עד שלא נותר אוויר.
פרט לסיבות האמנותיות או האישיות שהיו לנהרין בהחלטה שלא להעלות את “אנאפאזה” בשנים שחלפו, היו גם ככל הנראה סיבות כלכליות. זוהי הפקה ענקית, שבה שתי הלהקות רוקדות יחד, והבמה כוללת פיגומים – עליהם עומדים ומנגנים חברי להקת נקמת הטרקטור, לעיתים גם חלק מהרקדנים שמתופפים וגם נהרין עצמו. זאת גם אחת הסיבות שהמופע, שהופק יחד עם toMix, הוצג בהאנגר 11, ושהכרטיסים כאמור, לא בהכרח שווים לכל נפש. אבל לנפש שלכם שווה בהחלט לעשות את ההשקעה הזאת, ולזכות ב-90 דקות של התעלות רוח, של אמנות שמעוררת מחשבה מבלי ליפול לדידקטיות ושל מחול שכל אחד יכול ליהנות ממנו.

שתפו את הכתבה

תגובות

{{ reviewsTotal }}{{ options.labels.singularReviewCountLabel }}
{{ reviewsTotal }}{{ options.labels.pluralReviewCountLabel }}
{{ options.labels.newReviewButton }}
{{ userData.canReview.message }}

כתבות נוספות

תזמורת המהפכה, בניהולם האמנותי של זהר שרון ורועי אופנהיים, העלתה בבכורה במסגרת ׳סדרת המהפכה׳ באופרה הישראלית את המופע ׳גרשווין – גרסת המהפכה׳

ט״ז באדר א׳ ה׳תשפ״ד – 25/02/2024

חוגגים את יום האישה הבינלאומי באירוע מפעים שיפעיל את כל החושים – סיור מרתק באולמות האבירים ובמצודה בעכו העתיקה, עם מופע מחול סוחף ומלא קצב

ט״ז באדר א׳ ה׳תשפ״ד – 25/02/2024

אנסמבל גולהא מתמחה במוזיקה הפרסית העממית והקלאסית, והוקם ב-2008 על ידי נגן הסנטור מנשה ששון, המוכר כחבר ותיק בלהקת הברירה הטבעית

י״ג באדר א׳ ה׳תשפ״ד – 22/02/2024

באר: “בעקבות המלחמה הקשה שאנו נמצאים בה כעת בחרתי לחזור שוב אל אותו טקסט מתוך תחושה אישית שהשיר יכול אולי להביא לידי ביטוי את תחושת החייל הבודד

י״ג באדר א׳ ה׳תשפ״ד – 22/02/2024

במשך שנה עקבו שתי יוצרות ישראליות אחר המתרחש בחדר המיון הגדול בישראל לחיות בית. זה מתחיל בשיגרה המוּכֶּרת מכל חדר-מיון “רגיל” – מטופל/ת במצב שדורש טיפול דחוף

י״ג באדר א׳ ה׳תשפ״ד – 22/02/2024

ביתן הדבש המקורי הוקם באמצע שנות ה-90, כחלק מהמוזיאון המספר את סיפורם של חלוצי העלייה השנייה והשלישית

י״א באדר א׳ ה׳תשפ״ד – 20/02/2024

עם שמעון סיבוני – זמר טנור שמשלב שירה אופראית עם שירה אנדלוסית וגבריאל אוחיון – מהשמות הבולטים והעכשוויים בקהילות היהודיות בצרפת ובמרוקו

י״א באדר א׳ ה׳תשפ״ד – 20/02/2024

מופעי “שעת אופרה” נועדו לקרב את עולם האופרה לילדים בגילאי 3 עד 8. כאשר נפגשים הילדים מקרוב עם דמויות מהאגדות המספרות את הסיפורים המוכרים והאהובים בשירה

י״א באדר א׳ ה׳תשפ״ד – 20/02/2024

בתערוכה רחבת ההיקף מוצגות עבודות אמנות, יצירה דוקומנטרית והיא מלווה במוזיקה ישראלית

י״א באדר א׳ ה׳תשפ״ד – 20/02/2024

שלמה שמחה, שם דבר בעולם המוזיקה היהודית, מוכר לנו מזה שנים כקול יחודי בעל עוצמות ורגש בלתי נגמר, שלמה ששיחרר לעולם מספר אלבומים, זוכה לקהל רב ותהודה רבה

י״א באדר א׳ ה׳תשפ״ד – 20/02/2024

טלי חולמת על משפחה מאושרת כמו שהייתה לה. היא וחברתה הטובה ביותר צליל מתכננות הפתעה במופע מרגש לכבוד יום העצמאות, שבו לטלי תפקיד ראשי

י״א באדר א׳ ה׳תשפ״ד – 20/02/2024

“אלזבת'” סדרת הבת של “האישה הטובה” * “מאטלוק” בכיכובה של זוכת האוסקר® קת’י בייטס * “הבלש מאיסטנבול” ההפקה הבינלאומית החדשה של פראמונט+

י״א באדר א׳ ה׳תשפ״ד – 20/02/2024

למעלה מ-10 מיליון מבקרים ביותר מחמישים ערים ברחבי העולם זכו לבקר בתערוכה הבינלאומית של Van Gogh ועכשיו גם בישראל!

ט׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד – 18/02/2024

תיעוד חי מרהיב ומרגש מתוך חופת ענק שהתקיימה בקיץ האחרון בישראל בהפקת ‘אבסולוט’, אותה מלווה תזמורת פילהרמונית בת 48 נגנים בניצוחו של מאסטרו בני לאופר

ט׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד – 18/02/2024

דויד לידר הוא משורר, הוגה דעות, נשוי ואב לשניים. מועמד לאומן בשחמט, לשעבר מבכירי שחקני הנוער בישראל. שירת כעוזר וכממלא מקום קצין תכנון ופיקוח ביחידת הבינוי של פיקוד מרכז

ט׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד – 18/02/2024

המנצח רוברטו פורֶס וֶסֶס (Forés Veses), יליד ולנסיה בספרד, זכה בתחרות הניצוח ע”ש יבגני סבֶטלנוב ובתחרות הבינלאומית למנצחי אופרה ע”ש לואיג’י מַנצ’ינֶלי

ה׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד – 14/02/2024

‘מאנא – כלי של אור’ העוסקת במושג “בית” ומקבלת בימים אלו משמעות מיוחדת ובמקביל פותחת הלהקה את ביתה לחיילים שחוו טראומה – חוות חוסן בכפר האמנות האקולוגי ורטיגו

ד׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד – 13/02/2024

לצד הלחימה המתמשכת והתקווה לשובם הביתה במהרה של החטופים, תיאטרון הסמטה מציג את לוח המופעים לחודש פברואר, עם שלל הצגות ומופעי ג’אז שלא תרצו לפספס

ד׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד – 13/02/2024

זהו גם סיפור אהבתם הסוער של ליאון ובלנקה קונפורטי במהלך מלחמת העולם השנייה מבוסס בחופשיות על סיפור אמיתי. לנגד עינינו נפרשים בספר החיים בבולגריה

ד׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד – 13/02/2024

ישי, בחור ישיבה בן 21, אוהב וחי מוזיקה, התחיל לכתוב בגיל 12 ולהלחין בגיל 14 ומאז לא מפסיק לנסות להעלות על הכתב את רחשי ליבו, ישי הוציא עד כה שישה סינגלים מעניינים

ד׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד – 13/02/2024

ברוכים הבאים לאתר "עולם התרבות"-אתר החדשות המרכזי לתרבות ואומנות יוצרת

הרשמו לאתר

שם פרטי*
שם משפחה*
אימייל*
טלפון
שם משתמש(באנגלית בלבד)*
סיסמא*
אימות סיסמא*
דילוג לתוכן