הזמרת והיוצרת, זוכת פרס אקו”ם על תרומתה למוזיקה ולתרבות הישראלית, מסבירה למה השיר שלה “חזקה מהרוח” עדיין רלוונטי לנשים, לאן נעלמה בשנים האחרונות (“יש לי יחסים אמביוולנטיים עם המוזיקה”), ומספרת על המתנה הגדולה שנחתה עליה
“יש לי יחסים אמביוולנטיים עם המוזיקה”, אומרת היוצרת והזמרת אסתר שמיר (68), זוכת פרס אקו”ם על תרומתה למוזיקה ולתרבות הישראלית. “מצד אחד אני רוצה ומצד שני אני מנסה להימנע מהרעש, הכאב ואולי גם התסכול שיש בעולם הזה”.
“הייתי בקניון עם נכדתי ליאה, עניתי לשיחת טלפון, היא ראתה שאני שמחה ושאלה מה קרה. סיפרתי לה שנותנים לסבתא פרס על המוזיקה. יש משהו מאוד נעים בזה שהמוזיקה שלי זוכה להוקרה אחרי כל כך הרבה שנים, זה משמח ומרגש”.
“אני מצטטת את דירקטוריון אקו”ם: ‘אסתר היא ללא ספק מהיוצרות הבולטות והמהפכניות במוזיקה הישראלית בכלל וברוק הישראלי בפרט'”.
לאן נעלמת לנו בשנים האחרונות?
“התחלתי בגיל 20 אחרי להקת הנח”ל. במשך 20 שנה הייתי זמרת פעילה, ואז עזבתי, עסקתי בנטורופתיה ובהדרכה רוחנית ב’קול הרוח’, שיטת טיפול באמצעות קול שאני פיתחתי, וב־2003 חזרתי לעסוק במוזיקה והוצאתי את האלבום ‘גחליליות’. אני שמחה שהעשייה שלי לא נעלמה מעיניהם של חברי אקו”ם שנתנו לי פרס כזה מכובד”.
“האמת, אני לא מרגישה שיש לי קריירה, שלא לדבר על פסגה, אבל אני תמיד בעשייה. עכשיו ישנה המתנה הגדולה שנחתה עליי לפני שנתיים וחצי – הציור. אני בתקופה שבה אני רוצה להיות בעולמות הפנימיים והשקטים שלי, ובעזרת הציור אני יכולה להעביר את תחושותיי גם ללא מילים. יש בזה גם משהו סימבולי, אני יכולה לצייר לי חיים וליצור את המציאות שלי”.
הוצאת שבעה אלבומים ועוד אלבום אוסף, בכולם שירים מופלאים שהפכו לקלאסיקה. איזה שיר שלך את הכי אוהבת?
“אני מאוד גאה בשיר ‘הלילה שבו ניצחה האהבה’ שיש בו חזון אוטופי: אנשים קמים בבוקר ומפסיקים לשנוא אחד את השני. יש את השיר האלמותי, ‘עברתי רק כדי לראות’, שקיבל בשנתיים האחרונות משמעות נוספת עם השורה הנבואית שכתבתי: ‘כאן היה מכחול, ואנו שניים, מציירים ציור בתוך צבעים שלא יוכלו לדהות’. אמא שלי הייתה ציירת אבל אני אף פעם לא ציירתי, ופתאום הציור הפך להיות חלק כל כך מרכזי בחיים שלי. וכמובן גם את ‘חזקה מהרוח’, שנותן גב לנשים להשמיע את קולן ולהתקדם במקצוע שלהן. נשים צריכות לשמור על מעמדן וזכויותיהן וזה לא מובן מאליו”.
מה היה סף ההתרגשות שלך בטקס?
“הייתי די קולית, עד שגלי עטרי עלתה לשיר לכבודי את ‘חזקה מהרוח’, והלב התחיל לדפוק. כשעליתי לבמה הסתכלתי על האנשים – משנת 2017 לא עמדתי על במה – ואז חשתי את ההתרגשות גואה בי”.
בדברים שנשאת בחרת להתייחס למהפכה המשפטית.
“לא התייחסתי למהפכה המשפטית אלא למצב הרוח הכללי. זה היה רגע ספונטני, הייתי מאוד אמוציונלית, וחשבתי על העם שלנו שעובר תקופה קשה בלי שום קשר לצד כזה או אחר. כל אדם רוצה דמוקרטיה, על זה אין ויכוח, אבל יש כאלה שלא רואים את הסכנה שנשקפת לדמוקרטיה”.
מה את עושה בימים אלה?
“אני סבתא לשלושה נכדים, ליאה (7), רעי (3) ומילי (8 חודשים), והם מהווים גורם מרכזי מאוד בחיים שלי. הוצאתי לפני חודשיים אלבום שירי ילדים עם מזי כהן, אפרים שמיר ויושי שדה. יש בו שירים שנכתבו כשהבנות שלי היו קטנות, ועכשיו אני מייצרת להם קליפים. יש בזה סגירת מעגל, שבתור סבתא אני מוציאה את השירים שכתבתי לבנותיי כאמא צעירה. כשאתה בן אדם יוצר, אין סוף להפתעות שאתה פוגש בדרך”.
העצה הכי טובה שקיבלת
“פשוט תיהני מכל רגע בכל מה שאת עושה”.
העצה הכי גרועה שקיבלת
“בתחילת דרכי כזמרת אמרו לי, ‘תתייחסי למוזיקה בצורה טוטאלית, כאילו אין שום דבר אחר בעולם’. הרבה שנים זה ישב לי בראש”.
