מסכות, פמוטים, כלי כתיבה ופסלי קיר ענקיים: פגשנו את המעצב הצעיר שמתרגם את המציאות לצורות גיאומטריות מלאות הומור וצבע. בריאיון הוא מספר על השפה העיצובית הייחודית, וחושף את הקשר שלו לסרטון הוויראלי שאתם כנראה מכירים
ביומיום, ניב תשבי (36) אוהב להישאר מאחורי הקלעים ולתת ליצירות שלו לדבר בעד עצמן. הן יכולות ללבוש צורה של תבליטי קיר בגובה של עשרה מטרים, איור קטן בספר ילדים, פסל עצום או פמוט צבעוני ומעוצב לנרות. בשנים האחרונות, המנעד הזה מתורגם לפרויקטים נחשבים ברחבי הארץ, בהם הוא מאייר ומפסל דמויות מלאות הומור על קירות.
את כל זה עושה תשבי מדירתו הקטנה במרכז תל אביב, שם אנחנו פוגשים אותו לראיון. כבר בצעד הראשון פנימה קשה לפספס את העובדה שאנחנו בבית של מעצב. כמו תחומי היצירה הרבים שלו, כך גם הפריטים שמפוזרים בביתו; מדפים מלאי פסלים, תמונות, אוספים, בובות ואינספור יצירות שלו עצמו.
“תמיד עניין אותי לבדוק ולחקור את השפה הוויזואלית שלי בכל מיני מדיומים, חומרים וטכניקות, החל באנימציה דרך עבודה בעץ או לצייר פתאום עם אש”, הוא אומר בריאיון. “אני חושב שמעניינת אותי הפשטה גיאומטרית של העולם שסביבי. נקודת המוצא שלי היא הרבה פעמים צורות גיאומטריות, שיש בה הרבה מעולם הילדות, משהו קצת נוסטלגי שמכניס גם הומור לעבודות. כאמן, הרצון שלי הוא תמיד להמציא מחדש”. ואכן, נראה שבעשור האחרון ידיו של תשבי חלשו על מגוון רחב של תחומים – פסלים, תערוכות, פריטי עיצוב, כלי כתיבה ואפילו תפאורה לתיאטרון.
עיצוב הקירות בדמויות עץ, הוא מספר, החל בכלל בחיפוש שלו אחר מדיום מעניין וחדש ליצירה. “העבודה הראשונה שלי בטכניקה הזו הייתה לאוניברסיטה העברית בירושלים. הוזמנתי להשתלט על מבואת הכניסה של בניין דיקנט הסטודנטים, וגיליתי שאני יכול בעצם לייצר מעין פאזל ענק שאני מרכיב על הקיר, וליצור באמצעות הפאזל הזה דימוי”.
איך פיסול בעץ שונה מיצירת קיר רגילה? “אני חושב שכשיש קיר גדול לפני, זה מעניין וקצת מאיים או מפחיד. אבל העבודה עם עץ גם מאפשרת איזשהו שחרור. אני לא צריך לבוא ולצייר ולמשוך מברשת בגדלים שונים, אלא פשוט לחתוך אותם מחומר ולהרכיב את המשטחים האלה לכדי תמונה גדולה יותר מסך חלקיה”.
כמה זמן לוקח להרכיב כזה דבר? “בפרויקט שעשיתי לחברת הייטק למשל יצרתי תשעה קירות במשך כמעט שנה. בפרויקט הזה היו גם קירות קטנים אבל גם גדולים שמתפרסים על 16 מטר רוחב. בסך הכל היו שם קרוב ל-2,000 חלקים. חלקם בגודל של סנטימטר וחלקם בגודל של שני מטר”.
איך מתחילים? אתה חושש מלהדביק את החלקים ולהבין שעשית את זה עקום? “יש את הרגע הזה של לשים את החלק הראשון על הקיר. אני מצמיד אותם חלק חלק, כמו ילד שמרכיב פאזל, ומשם החלקים מתייחסים אחד לשני ומתחילים לקבל צורה. זה אפילו די כיף. היו כמובן מצבים שבהם גיליתי שצבעתי חלק הפוך או שהדבקתי אותו לא נכון, וזה לגמרי יכול להיות מבלבל”.
אתה מצליח לבטא את עצמך טוב יותר באיור, או דווקא בפיסול במרחב? “אני אוהב שאני יכול שלא לבחור. אני אוהב את זה שאני יכול גם לצייר ציור שנשאר בדו ממד, וגם לצאת לחלל ולעבוד עם חומר. אני אוהב את הזיגזג הזה, ואת היכולת לייצר חוויה בין העולמות האלה”.
