Facebook
Twitter
Email
WhatsApp
באנר עם צבא

אירוע “נקודת מגע”, שיתרחש בקיץ הקרוב זו השנה השלישית במוזיאון ישראל בירושלים, מבקש להציג את אולמות המוזיאון והמוצגים שבהם בהקשרים חדשים, מפתיעים ורלוונטיים

טלי גביש, 16/11/2023, צילום: מוזיאון ישראל

אירוע זה הוא הזדמנות טובה לדיון על אירועי תרבות במוזיאונים וכיצד הם יכולים להפיח רוח חדשה של דמיון, חופש  וחתרנות בחוויית הביקור המסורתי במוזיאון

במהלך לילה ארוך אחד מוזמן הקהל לשוטט במוזיאון ולהיתקל בנקודות שבהן מתחולל אירוע קטן, מפגש, מגע, קשר. החוויה היא של התבוננות מזווית חדשה על הנרטיב המוזיאלי שיצא לרגע מהקשרו האוצרותי ונחשף להקשר חדש. אירועים כמו “נקודת מגע” מנסים להציב חלופה לאירועים המסורתיים במוזיאון ויוצרים הֶקשרים ומפגשים מסוג אחר בין אנשי רוח ואמנויות ובין היצירות המוצגות במוזיאון; בינם לבין חללי המוזיאון; בינם לבינם; בינם לבין הקהל; בין הקהל לבין עצמו.

למשל, במהלך שיטוט במוזיאון ב”נקודת מגע 2012″ יכלו המבקרים לבחור סיור מודרך שנערך בעיניים עצומות (!), ובו קיבלו הסבר על היצירות שאינם יכולים לראות. הם יכלו גם להגיע לנקודה אחרת שבה חווים התבוננות ביצירות אמנות עם מלווה מוזיקאי אישי שבחר לנגן יצירות שהלמו לדעתו את האינטראקציה בין האדם ליצירת האמנות, או שהשתתפו בריקוד קבוצתי סביב פסל אדיר ממדים בלב המוזיאון. שלוש האפשרויות האלה התקיימו בה בעת עם אפשרויות רבות אחרות, והקהל הוזמן להיות שותף ליצירה חדשה ולהתבוננות מחודשת.

“אם חושבים על זה”, אומר איתי מאוטנר, המנהל האמנותי של עונת התרבות בירושלים, “אז כל אחת משלוש הנקודות האלה מזמינה את המבקר להיות פעיל ולקחת אחריות על החוויה שלו במוזיאון. כל נקודה עושה זאת ברמה אחרת, ובכולן יצירת האמנות מקבלת ממדים והתייחסות שלא היו לה קודם. ב’הורה לפליט’ מזמין המרקיד איתן הררי את המבקרים להשתתף בריקוד שהוא עצמו המציא. התגובה לפסל ‘הנער מדרום תל אביב’ של האמן אוהד מרומי היא ישירה, מסודרת, ברורה. איתן המציא אותה, והקהל בחר להשתתף בה. רמה אחרת של תגובה קיימת ב’ליווי אישי מוזיקלי’, שם יש משהו רגעי וספונטני שתלוי באותו מפגש בין יצירת האמנות, המוזיקאי והצופה בה. הנוכחות של הצופה היא בעלת משמעות וכוח חזקים ביותר המשפיעים על המוזיקאי ובחירותיו. הרמה השלישית והגבוהה ביותר מבחינת הכוח שמוענק לצופה הוא בסיור ‘עיניים עצומות לרווחה’. המורה הרוחני רפיק (תמיר קמחי) קורא תיגר באופן קיצוני על חוויית הביקור במוזיאון ומחזיר את האחריות לידיו של הצופה באופן אבסולוטי כשהוא מייתר כמעט את היצירה ואת החלל המוזיאלי ומתרכז בנפשו של הצופה ובעולמו. מובן שאקט גילוי העיניים וראיית היצירה בסוף התהליך מחדד את הכוח העצום שניתן לצופה, וכך נוצרת חוויה שונה לגמרי של קשר בין האדם המתבונן ובין היצירה”.

ההקשרים החדשים שיוצר האירוע “נקודת מגע” הם בעצם המטרה של כל אירוע תרבות  מוזיאלי באשר הוא: להרחיב, להעמיק, לקרב מגוון אוכלוסיות למוזיאון, וגם ליצור נקודות מפגש בין התרבות החומרית המוצגת במוזיאון ובין עולמות תוכן אחרים שמשיקים לִתְכָניה בדרך זו או אחרת. על כך אומרת רננה רז: “‘נקודת מגע’ היא על הקשרים, והקשרים זה אני, כך אני מתבוננת על העולם. אני מחפשת תמיד את ההקשרים בעולם שלנו. כיוצרת אני גדֵלה כשאני גורמת להקשרים ולמפגשים להתקיים, כשאני גורמת לאנשים לראות דברים אחרת כי הצבעתי על הקשרים שלא ראו אותם קודם”.

נקודות מגע נוספות באירוע נותנות למבקרים במוזיאון חירות להנכיח את עצמם כמו ב”אימא, אני מציג במוזיאון ישראל” שאפשרה למבקרים לצייר על הקירות, או “חיוג ישיר” שיצרה שיח טלפוני בזמן אמת בין המבקרים במוזיאון ובין מבקרי אמנות שענו לשאלותיהם ופתחו אתם בשיח שוויוני. נקודת מגע זו ערערה על היחסים הקבועים בין מומחים ובין הדיוטות וזימנה אותם לא רק לערער על מעמדם אלא גם להרהר יחד על אמנות ומשמעויותיה.

ממבקרים למשתתפים

תיווך האמנות והמוזיאון לקהל הרחב הוא אתגר שעניין מאז ומתמיד את אנשי המוזיאונים, ובעיקר עם השינויים שחלו במעמדו של המוזיאון בעשור האחרון. המוזיאונים של האלף השלישי מתפקדים ברוב המדינות המפותחות כמרכזי תרבות השואפים לקדם בצד תערוכותיהם גם ערכים כמו שיח חברתי, פלורליזם, רב-תרבותיות, קהילתיות והכרה בשונה. כמעט בכל אתר אינטרנט של מוזיאון אפשר למצוא כיום הצהרת חזון ומטרות המעידה על פתיחות לקהל ולצרכיו המשתנים, וכך מעידים גם מאמרים והרצאות בכנסים ברחבי העולם. [1]

השינוי באופן שבו תופסים אנשי המוזיאונים את הקהל החל בשנות השמונים, בד בבד עם הטמעת רעיונות פוסטמודרניים וערכים קפיטליסטיים במוסדות חברה-חינוך-תרבות. למשל, אפשר להבחין בשינוי קונספטואלי בפנייה אל המבקרים במוזיאון שנתפסו בעבר כ”זרים”, אחר כך כ”מבקרים”, מאוחר יותר כ”לקוחות”, ואילו היום הולך וקונה לו מקום המושג “משתתפים”.[2] השינוי קשור לא רק לתפיסה פוסטמודרנית בדבר כוחו של היחיד וטשטוש היררכיות ומבנים קיימים, אלא גם לשינויים בהרגלי הפנאי וצריכת התרבות, וכן להיצע העצום של תכניות תרבות ובידור. כל אלה משפיעים על המוזיאון, כמו על שאר מוסדות התרבות, ואלו עומדים בתחרות גדולה מאי פעם על מקומם ומעמדם. אפשרויות הבחירה הרב-ערוציות, ההתפתחות הטכנולוגית המואצת ופריחתן של הרשתות החברתיות הווירטואליות – כל אלה מדגישות ומגבירות את קולם של קהילות, מיעוטים ויחידים, וגם שיקולי שיווק, מכירות ויחסי ציבור הולכים ומתגברים לנוכח השינויים החברתיים. כך הופך המוזיאון למקום פתוח וקשוב יותר לצורכי השותפים-מבקרים, אף שהמבנה שלו וערכיו המכוננים נותרו בעלי מאפיינים מודרניסטיים של היררכיות ברורות וערכים מוחלטים.

על הפער הזה בין המוזיאון כמבנה מודרניסטי לא רק בארכיטקטורה שלו אלא גם בתכניו ובערכיו, ובין החברה הפוסטמודרנית וערכיה המשתנים, מנסה לגשר האירוע  “נקודת מגע”, והצלחתו נובעת כנראה מהחיבור הייחודי בין ישן לחדש, בין מגיש למשתתף, בין קובע למערער, בין מכוון למהרהר, בין האמנות ובין האדם.

ההקשרים ונקודות המגע כיוצרות מציאות חדשה מוציאים את המוזיאון מהקשרו ומזמינים את כולנו לבדוק מחדש את דרך ההתבוננות והפרשנות שלנו.

ליצור מגע

אחת מנקודות המגע הקסומות והמעניינות – שמייצגת אולי את תמצית מהותה של “נקודת מגע” – התרחשה בלב לבו של גן האמנות ביולי 2012 וכמו ריכזה בתוכה את כל מנעד האינטראקציות וההֶקשרים האפשריים בין יצירה-אמן-קהל.  אלכס אפשטיין, סופר אינטרנטי, נכנס לתוך תוכה של יצירת אמנות (“בית ממכר ספרים”, של מרק דיון), יצר בתוכה יצירה משלו (סיפורים קצרים וטקסטים אחרים), ומשם שידר והקרין את יצירתו על יצירת אמנות אחרת הניצבת בגן האמנות (“בלוק”, של סול לוויט). ליד ההקרנה ניצב מחשב, ובו יכלו המבקרים לנהל שיח עם אלכס היושב בתוך הצריף-היצירה, להגיב לטקסט שיצר ולהציע לו כיצד להמשיך אותו. המשתתפים באירוע היו בעצם חלק משרשרת של קשרים והֶקשרים חד-פעמיים שבה יצירת האמנות, היוצר והמבקרים החליפו תפקידים וזהויות ללא הרף והפכו מצופים ליוצרים ומיוצרים לנצפים. הם הרכיבו מארג חדש של זהויות ויחסים בין צופה-משתתף-יצירה-צופה-משתתף-יצירה-צופה… וכך עד אין סוף. לערב אחד נדמה היה שהמוזיאון יוצא מהקשרו ומזמין את כולם למסע מסוג אחר שסופו ומשמעויותיו אינם ידועים מראש.

היה זה פייר בורדייה שטען: “הגישה ליצירות אמנות מצריכה כלים שאינם מחולקים באופן אוניברסלי, ושכתוצאה מכך בעליהם של אותם כלים מבטיחים לעצמם את רווחי ההיבדלות – רווחים ההולכים וגדלים ככל שכלים אלו נעשים נדירים יותר, כגון אלו הנחוצים לנו על מנת לנכס לעצמנו יצירות אוונגארדיות”.[3] ובמילים אחרות, אמנות מצריכה מיומנויות מיוחדות להבנה ולפרשנות, מיומנויות שרק בעלי האמצעים יוכלו להשכיל ולרכוש אותן באמצעות ממונם ומעמדם.

אירועים כמו “נקודת מגע” מבקשים אפוא לחשוף ולפרק את התפיסה שתפקידו המסורתי של המוזיאון הוא לשמר ולהנציח ריבוד חברתי בכך שהוא מזמן אליו את האליטות הדוברות את שפתו. אירוע זה מבקש לקרב, ליצור מגע, לפתוח, ובשפתו של בורדייה: “לצמצם את רווחי ההיבדלות”. אירועים מסוג זה אינם משטחים או מרדדים את החוויה המוזיאלית כדי לקרב אוכלוסיות אחרות אל האמנות, אלא להפך, הם מנגישים אותה בעזרת חוויות מסוג אחר ומעזים לערער על כללי המשחק שמכתיב המוזיאון ולהטיל בהם ספק. וכפי שאומרת רננה רז: “ב’נקודת מגע’ אני רוצה לפרק את המורכבות והחומרה שיש במוזיאון, אני רוצה להיפטר מרגשי הנחיתות שיכולים להיווצר בגלל החומרה או לפחות להצביע עליהם. אני מזמינה אנשים להסתכל באופן אחר על המוצגים, על האוצרוּת, על העיצוב. מעניינת אותי החוויה של היחיד שנכנס לכאן. המוזיאון הרי מסמן דרך מסוימת, והמבקר ממקם את עצמו ביחס לדרך הזאת. גם הארכיטקטורה משרתת את זה, יש כאן סימון ברור מה נחשב יותר ומה נחשב פחות, איך צריך ללכת, המוזיאון מסמן דרך אחת. המבקרים מקבלים את החוקיות הזאת כמעט בלי לערער עליה”.

שתפו את הכתבה

תגובות

{{ reviewsTotal }}{{ options.labels.singularReviewCountLabel }}
{{ reviewsTotal }}{{ options.labels.pluralReviewCountLabel }}
{{ options.labels.newReviewButton }}
{{ userData.canReview.message }}

כתבות נוספות

תזמורת המהפכה, בניהולם האמנותי של זהר שרון ורועי אופנהיים, העלתה בבכורה במסגרת ׳סדרת המהפכה׳ באופרה הישראלית את המופע ׳גרשווין – גרסת המהפכה׳

ט״ז באדר א׳ ה׳תשפ״ד – 25/02/2024

חוגגים את יום האישה הבינלאומי באירוע מפעים שיפעיל את כל החושים – סיור מרתק באולמות האבירים ובמצודה בעכו העתיקה, עם מופע מחול סוחף ומלא קצב

ט״ז באדר א׳ ה׳תשפ״ד – 25/02/2024

אנסמבל גולהא מתמחה במוזיקה הפרסית העממית והקלאסית, והוקם ב-2008 על ידי נגן הסנטור מנשה ששון, המוכר כחבר ותיק בלהקת הברירה הטבעית

י״ג באדר א׳ ה׳תשפ״ד – 22/02/2024

באר: “בעקבות המלחמה הקשה שאנו נמצאים בה כעת בחרתי לחזור שוב אל אותו טקסט מתוך תחושה אישית שהשיר יכול אולי להביא לידי ביטוי את תחושת החייל הבודד

י״ג באדר א׳ ה׳תשפ״ד – 22/02/2024

במשך שנה עקבו שתי יוצרות ישראליות אחר המתרחש בחדר המיון הגדול בישראל לחיות בית. זה מתחיל בשיגרה המוּכֶּרת מכל חדר-מיון “רגיל” – מטופל/ת במצב שדורש טיפול דחוף

י״ג באדר א׳ ה׳תשפ״ד – 22/02/2024

ביתן הדבש המקורי הוקם באמצע שנות ה-90, כחלק מהמוזיאון המספר את סיפורם של חלוצי העלייה השנייה והשלישית

י״א באדר א׳ ה׳תשפ״ד – 20/02/2024

עם שמעון סיבוני – זמר טנור שמשלב שירה אופראית עם שירה אנדלוסית וגבריאל אוחיון – מהשמות הבולטים והעכשוויים בקהילות היהודיות בצרפת ובמרוקו

י״א באדר א׳ ה׳תשפ״ד – 20/02/2024

מופעי “שעת אופרה” נועדו לקרב את עולם האופרה לילדים בגילאי 3 עד 8. כאשר נפגשים הילדים מקרוב עם דמויות מהאגדות המספרות את הסיפורים המוכרים והאהובים בשירה

י״א באדר א׳ ה׳תשפ״ד – 20/02/2024

בתערוכה רחבת ההיקף מוצגות עבודות אמנות, יצירה דוקומנטרית והיא מלווה במוזיקה ישראלית

י״א באדר א׳ ה׳תשפ״ד – 20/02/2024

שלמה שמחה, שם דבר בעולם המוזיקה היהודית, מוכר לנו מזה שנים כקול יחודי בעל עוצמות ורגש בלתי נגמר, שלמה ששיחרר לעולם מספר אלבומים, זוכה לקהל רב ותהודה רבה

י״א באדר א׳ ה׳תשפ״ד – 20/02/2024

טלי חולמת על משפחה מאושרת כמו שהייתה לה. היא וחברתה הטובה ביותר צליל מתכננות הפתעה במופע מרגש לכבוד יום העצמאות, שבו לטלי תפקיד ראשי

י״א באדר א׳ ה׳תשפ״ד – 20/02/2024

“אלזבת'” סדרת הבת של “האישה הטובה” * “מאטלוק” בכיכובה של זוכת האוסקר® קת’י בייטס * “הבלש מאיסטנבול” ההפקה הבינלאומית החדשה של פראמונט+

י״א באדר א׳ ה׳תשפ״ד – 20/02/2024

למעלה מ-10 מיליון מבקרים ביותר מחמישים ערים ברחבי העולם זכו לבקר בתערוכה הבינלאומית של Van Gogh ועכשיו גם בישראל!

ט׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד – 18/02/2024

תיעוד חי מרהיב ומרגש מתוך חופת ענק שהתקיימה בקיץ האחרון בישראל בהפקת ‘אבסולוט’, אותה מלווה תזמורת פילהרמונית בת 48 נגנים בניצוחו של מאסטרו בני לאופר

ט׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד – 18/02/2024

דויד לידר הוא משורר, הוגה דעות, נשוי ואב לשניים. מועמד לאומן בשחמט, לשעבר מבכירי שחקני הנוער בישראל. שירת כעוזר וכממלא מקום קצין תכנון ופיקוח ביחידת הבינוי של פיקוד מרכז

ט׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד – 18/02/2024

המנצח רוברטו פורֶס וֶסֶס (Forés Veses), יליד ולנסיה בספרד, זכה בתחרות הניצוח ע”ש יבגני סבֶטלנוב ובתחרות הבינלאומית למנצחי אופרה ע”ש לואיג’י מַנצ’ינֶלי

ה׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד – 14/02/2024

‘מאנא – כלי של אור’ העוסקת במושג “בית” ומקבלת בימים אלו משמעות מיוחדת ובמקביל פותחת הלהקה את ביתה לחיילים שחוו טראומה – חוות חוסן בכפר האמנות האקולוגי ורטיגו

ד׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד – 13/02/2024

לצד הלחימה המתמשכת והתקווה לשובם הביתה במהרה של החטופים, תיאטרון הסמטה מציג את לוח המופעים לחודש פברואר, עם שלל הצגות ומופעי ג’אז שלא תרצו לפספס

ד׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד – 13/02/2024

זהו גם סיפור אהבתם הסוער של ליאון ובלנקה קונפורטי במהלך מלחמת העולם השנייה מבוסס בחופשיות על סיפור אמיתי. לנגד עינינו נפרשים בספר החיים בבולגריה

ד׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד – 13/02/2024

ישי, בחור ישיבה בן 21, אוהב וחי מוזיקה, התחיל לכתוב בגיל 12 ולהלחין בגיל 14 ומאז לא מפסיק לנסות להעלות על הכתב את רחשי ליבו, ישי הוציא עד כה שישה סינגלים מעניינים

ד׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד – 13/02/2024

ברוכים הבאים לאתר "עולם התרבות"-אתר החדשות המרכזי לתרבות ואומנות יוצרת

הרשמו לאתר

שם פרטי*
שם משפחה*
אימייל*
טלפון
שם משתמש(באנגלית בלבד)*
סיסמא*
אימות סיסמא*
דילוג לתוכן