שמעון בראון, שנמנה בצעירותו עם התקוות הגדולות של המחול הישראלי בהיותו אחד ממייסדי להקת בת-שבע, מחלוצי הבידור בטלוויזיה ומחולל להקת “ג’ז פלוס”, מספר על השיאים בקריירה שלו
שמעון בראון נמנה בצעירותו עם התקוות הגדולות של המחול הישראלי בהיותו ממייסדי להקת בת-שבע, מחלוצי הבידור בטלוויזיה ומחולל להקת “ג’ז פלוס”, אך יותר מכל זכורה הכוריאוגרפיה המסחררת שלו ל”קזבלן”, סרטו המוזיקלי של מנחם גולן, שהשנה צוין יובל ליציאתו לבתי הקולנוע. איפה בראון היום ומה מעשיו? לרגל הופעת האוטוביוגרפיה שלו, איתרנו אותו במקום מושבו בפילדלפיה.
“עשיתי הרבה בחיים, אבל לא כמו יצירת המחולות לסרט ‘קזבלן”, בראון מתרפק ממרחקים על אחד משיאי הקריירה שלו. “300 איש, לא פחות – רקדנים מקצועיים (כולל דוד דביר – י. ב-א), ניצבים וילדים – רקדו על הגגות של יפו, משהו לא רגיל”.
בראון, 85, נולד ב-38′ בלודז’ שבפולין. בהיותו בן שנה פרצה מלחמת העולם השנייה והוא נמלט עם משפחתו לאוקראינה, בדרך לאוזבקיסטן. בתום המלחמה הם שבו לפולין, שם הם חיו עד עלייתם ארצה ב-49′. בראון למד בקיבוץ מזרע והתגלה עד מהרה כספורטאי מצטיין. בהיותו אלוף הארץ בהתעמלות על מכשירים המליץ לו מאמנו לקחת שיעורי ריקוד כדי להתגמש, כדבריו ומאז הפך המחול המודרני לתכלית חייו.
לאחר שירותו הצבאי בגולני רקד בראון בלהקת התיאטרון הלירי של אנה סוקולוב. ב-63′ הצטרף עם כמה מעמיתיו שם לגרעין המייסד של להקת בת שבע. על כך הוא חב תודה לאהוד בן-דוד, חברו משם. “כשנפגשנו במקרה בדיזנגוף, הוא סיפר לי, שמרתה גרהם, הכוריאוגרפית הגדולה מניו-יורק, באה לארץ כדי לבחון בסטודיו של מיא ארבטובה רקדנים ללהקה חדשה שהקימה הברונית בת-שבע דה רוטשילד. תוך שעה נבחנתי וכל השאר היסטוריה”.
אחרי חמש שנים, הוא ביקש מהברונית לצאת לשנה לניו-יורק כדי להשתלם בריקוד-ג’ז: “כשחזרתי, אחרי שנה וחצי, הקמתי את להקת ‘ג’ז פלוס’ שאיתה הייתה לי ההזדמנות להשתתף בהולדת הטלוויזיה החדשה, כשהבמאי רלף ענבר הציע שארקוד עם הרקדנים שלי ב’אולפן עגול’, כפי שנקראו תוכניות הבידור של אז, כשהופענו שם גם בקטעי מחול עצמאיים ולא רק כליווי לזמרים”.
לאחר הופעות בסיני – “הגענו עד לתעלה” – בתקופת מלחמת יום כיפור יצא בראון לארצות הברית. “הייתי אז נשוי לליז, אישה אמריקאית והלכתי לפי הרצונות שלה”, הוא מסביר. “הייתה לה אחות בסנטה-פה, בירת ניו-מקסיקו, שם אספתי את ההיפים ועשיתי איתם הצגה שנה אחרי שנה עד שעברנו לפילדלפיה, שם הייתי ממקימי המרכז לריקוד ג’ז ולימדתי באוניברסיטה לאמנויות”.
בראון שומר כל השנים על קשר רציף עם הארץ. בין השאר הוא עיצב ב-92′ את הכוריאוגרפיה למחזמר “יוסף וכתונת הפסים המשגעת”, בהפקתו של אברהם דשא ובאותה תקופה חידש לתקופה מוגבלת את להקת “ג’ז פלוס”, כשמייגן, שותפתו לניהול האמנותי ולכוריאוגרפיה, הייתה לרעייתו השנייה. להם שתי בנות, רופאה ומוזיקאית. כמו כן לבראון יש בן מנישואיו הראשונים, החי בארץ ועוסק בהייטק.
כיום, בראון עוסק בעיקר בציור, מה שהיה עיסוקו המשני. והריקוד? “אני רוקד פעם בשבוע עם אשתי בשביל ההנאה והכושר, לצד הליכות ורכיבה על אופניים”.
מתגעגע לבמה?
“בגיל 42, כשהרגשתי שמספיק לי, תליתי את נעלי הריקוד שלי והעדפתי להתרכז בהוראת מחול ובכוריאוגרפיה”.
